מסיעי שיקמים בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשת הנתבעות, לחייב את המשיבה-התובעת, בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשות במידה והתביעה נגדן תידחה, בסך שלא יפחת מ-80,100 ₪, מכוח סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

העובדות בתמצית

התובעת, העוסקת במתן שירותי הסעות, התקשרה עם הנתבעות, אשר עוסקות בשיווק דלק ומוצריו, בחוזה לאספקת דלק וכרטיסי תדלוק שונים.

המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשות, במסגרתה עתרה לחייב אותן בסכום של 1,602,000 ₪ בגין הפסדים שנגרמו לה בעקבות הפרת החוזה עליו חתמו הצדדים.

הנתבעת הגישו כתב הגנה במסגרתו טענו כי בהסכם שבין הצדדים ניתנה להן, במפורש, הזכות לבטל את ההסכם בכל שלב שהוא, מכל סיבה שהיא ועל פי שיקול דעתן הבלעדי.

טענות המבקשות

בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות ולהלכה הפסוקה, התובעת שהינה חברה בע"מ מחויבת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אם הנתבע ביקש זאת, כשסכום הערובה ינוע בטווח שבין 2.5% ל5% מסכום התביעה ואף למעלה מכך בהתאם לנסיבות התובענה.

לטענתן סיכויי התביעה נמוכים ביותר, שכן התביעה נסמכת כולה על הטענה כי הנתבעות ביטלו את ההסכם עם התובעת ואולם בהסכם ניתנה לנתבעות הזכות לבטל את ההסכם בכל שלב שהוא, מכל סיבה שהיא ועל פי שיקול דעתן בלבד.

מצבה הכלכלי של התובעת הינו כזה שלא יהא ביכולתה לפרוע את ההוצאות, ככל שיוטלו עליה, היה והתביעה תידחה, כפי שעולה מדו"ח רשם החברות המצביע על אינדיקציות שליליות למצבה הכלכלי של התובעת.

בתשובה לתגובה הוסיפו המבקשות כי המשיבה לא הצליחה לסתור את החזקה המחייבת הפקדת ערובה כאמור, שכן אין די בהצגת אישורים כלליים אלא נדרשת הצגת דוחות כספיים של החברה, מאזנים, דוחות רווח והפסד, דפי חשבון וכדומה.

טענות המשיבה

הכלל הוא כי בית המשפט לא יחייב בערובה, אלא במצב בו קיים חשש של ממש כי תובעת לא יהא בידי התובעת לשלם את הוצאות המשפט ככל שהתביעה תידחה.

לטענתה המשיבה הינה חברה ריווחית וביכולתה לשלם את הוצאותיה, ככל שלא תזכה בתביעה, שכן היא מעולם לא נמצאה בהליך של פירוק או כינוס נכסים ולא הוצגה כל אינדיקציה לכך שלא תוכל לשלם את ההוצאות.

למשיבה סיכויים גבוהים להוכיח את תביעתה ולראייה גרסת מנהל התובעת זהה לגרסת מנהל הנתבעת 2, בזמנים הרלבנטיים לתובענה, כפי העולה מתצהיריהם.

דיון והכרעה

סעיף 353א לחוק החברות קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

החזקה העולה מסעיף זה, העוסקת בחברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, בניגוד לתקנות 519 לתקסד"א העוסקת בכל תובע בהליך אזרחי, היא כי חברה תחויב להפקיד ערובה להבטחת כיסוי הוצאותיה, אלא אם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות זאת או שהחברה הוכיחה שביכולתה לשאת בתשלום ההוצאות ככל שתחויב כך.

הכלל הוא אפוא, שיש לחייב חברה התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, ואילו מתן פטור מהפקדת ערובה כאמור, הינו בגדר החריג לכלל, דהיינו אם הוכיחה החברה בראיות של ממש כי היא בעלת כושר פיננסי לשאת בתשלום הוצאות הנתבע ו/או במידה ונסיבות העניין אינן מצדיקות הטלת חיוב בהפקדת ערובה.